פסק-דין בתיק ת"א 7168-04

1.           זהו פסק דין בתביעה ותביעה שכנגד, על רקע חוזה שנכרת בין הצדדים, במסגרתו סיפקו הנתבעים לתובעים, שירותי תכנון למפעל שבנו התובעים בנתיבות. בתביעה הראשית, נתבעים השבה ותשלום פיצויים, עבור נזקים שנגרמו לתובעים, לטענתם, בגין הפרה נטענת של החוזה, ובגין עוולות שביצעו הנתבעים לטענת התובעים, במהלך תכנון הפרויקט ובנייתו. במסגרת התביעה שכנגד, תובעים הנתבעים יתרת התמורה החוזית בגין עבודתם. הוחלט לדחות את התביעה הראשית, ולקבל באופן חלקי את התביעה שכנגד.

2.         התובע הינו בעל עסק לעיבוד זכוכית, ובעליה של התובעת, אשר הוקמה ביום 1.1.03. הנתבע הינו מהנדס אזרחי, המתמחה בין היתר בתכנון מבני תעשיה טרומיים, והנתבעת הינה חברה בבעלותו.

            בשנת 2002, ביקש התובע להקים מפעל לעיבוד זכוכית בנתיבות. לצורך בנית המבנה, פנה אל חברת צמנטכל קרקע ומבנים בע"מ (להלן: "צמנטכל"), אשר התמחתה בבנית מבנים טרומיים. מנהל החטיבה הדרומית של צמנטכל בנתיבות, מר מיכאל סופר, המליץ בפני התובע על הנתבע, כמהנדס המתמחה בתכנון מבנים טרומיים.

            לטענת התובע, סוכם בינו ובין הנתבע בפגישה במשרדו של הנתבע, כי הנתבע יתכנן את המבנה כולו, יטפל בהוצאת היתרי בניה ואישורים שיידרשו, ויפקח פיקוח מלא על העבודה, כאשר בתמורה, ישולם לו סך 3,750 דולר, בתוספת מע"מ. התובע מסר אפוא לנתבע 4 המחאות, שהסתכמו בסכום האמור. לטענת התובע, הסכים לשלם את הסכום האמור, בהסתמך על מצג של הנתבע בדבר מקצועיותו הגבוהה, והתחייבותו להכין את כל התכניות הנחוצות, תוך חודש אחד לכל היותר.

            לטענת התובע, לאחר שקיבל את ההמחאות "...לא שעה הנתבע לכל פניות התובע 1, במשך חודשים ארוכים, ולא ביצע דבר". לדבריו, בסוף שנת 2000, התייצב הנתבע בסניף הבנק של התובע בנתיבות, כאשר השיקים בידיו, וביקש לקבל את מלוא הסכום במזומן. פקידת הבנק התקשרה אל התובע, והודיעה לו על כך. התובע שוחח לטענתו עם הנתבע, אשר תירץ את אי ביצוע העבודה עד אותו שלב, ואת העובדה שלא הפקיד את השיקים בחשבונו, והתחייב שוב לבצע את העבודה במלואה, ובהסתמך על דברי הנתבע, אישר התובע לבנק לפרוע באופן מיידי את כל ההמחאות. לטענת התובע, לא שלח אליו הנתבע מעולם חשבונית מס או קבלה, בגין התשלום האמור, חרף דרישות חוזרות ונשנות מצד התובע.

            לטענת התובע "...אף התוכניות לא נעשו כראוי, ואף בכלל, הנתבע 1 לא השיג אף היתר מכל ההיתרים הרבים שהתחייב להמציא (למעט אישור הג"א), ועד להגשת מכתב ההתראה כנגדו אף לא ביקר באתר אלא פעם אחת (לחמש דקות!), לא פיקח על העבודה, ובעצם הזניח את הפרוייקט...". לטענתו, חרף האמור, דרש הנתבע בהמשך סך 17,000 ש"ח נוספים, שלא הגיעו לו, והתובעים נאלצו להיכנע לדרישתו, ולשלם את הסכום, על מנת להקטין את נזקיהם, שכן באותו שלב, לא ניתן היה להמשיך בבנית המבנה, שהיתה תלויה בסיום עבודתו של הנתבע. לענין זה, הסתמכו התובעים, על חשבונית שהוציאה הנתבעת, ביום 5.5.04, במסגרתה אישרה קבלת סך 17,000 ש"ח בתוספת מע"מ (סה"כ 19,890 ש"ח), עבור "תכנון, פיקוח מפעל זכוכית - נתיבות תכנון כולל תוכניות הגשה + תוכניות קונסט עבור יסודות + רצפה מפעל חדש".

            בהמשך, נכנסה צמנטכל להליכי פירוק, והתובעים פנו אל הנתבע, על מנת שימסור לידיהם את תכניות הבניה, על מנת שניתן יהיה להעבירם לקבלן חלופי, אלא שהנתבע לא מסר לתובעים את התכניות, ובמכתביו אל התובע ביום 14.7.04 ו-10.10.04, דרש תשלום נוסף בסך 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ, בגין יתרת תמורה נטענת עבור תכנון הקונסטרוקציה, וכן הורה במכתבו מיום 10.10.04: "...אין לבצע כל עבודת יציקה מבלי ביקור ואישור שלנו". בהעדר הסכמה, נבצר מן התובעים, לטענתם, להשלים את הבניה, עד מועד הגשת התביעה, חרף מכתבי התראה ששלח ב"כ התובעים אל הנתבעים.

            לטענת התובעים, הפרו הנתבעים בהתנהגותם, את החוזה שנכרת בין הצדדים, עשו עושר שלא במשפט, ועוולו כלפי התובעים, בין היתר, בגזל, הוצאת שם רע, והפרת חובות חוקיות.

            סכום התביעה נכון למועד הגשתה - 550,000 ש"ח.

            בתצהיר עדותו הראשית של התובע, ובתצהיר רו"ח אבי בוכניק, פורטו נזקים שנגרמו לתובעים, לטענתם, ובהם אבדן הכנסה בגין אי הקמת המפעל במועד המתוכנן, עלויות מימון, בזבוז זמן וכוח אדם, הפסד שנגרם לתובעת בגין אי קבלת מענק "מפעל מאושר" ממרכז ההשקעות, וכן עלות הקמת קומת גלריה ממתכת, במקום אלמנטים מוכנים של צמנטכל.

            יצוין, כי בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, נטענו טענות לענין התנהגות הנתבע לאחר הגשת התביעה, כאשר ברקע הדברים, תלונה שהגיש התובע לועדת האתיקה של ארגון המהנדסים והאדריכלים בישראל, ודיון שהתקיים בועדה בעקבות התלונה האמורה. בין היתר נטען, כי הנתבע לא קיים את החלטות הועדה, והתחמק מקבלת מסמכים שביקשו התובעים למסור לו, ע"פ החלטותיה. לטענת התובעים, נגרמו להם נזקים נוספים בעקבות התנהגות נטענת זו של הנתבע. טענות אלה, המתייחסות למועד שלאחר הגשת התביעה, אינן עומדות להכרעה במסגרת פסק דין זה.

3.         הנתבעים טענו כטענה מקדמית, כי אין יריבות בין התובעים ובין הנתבעת מס' 2, אשר טרם קמה כאשר התרחשו האירועים בגינם הוגשה התביעה, וכאשר החוזה נכרת בין התובע והנתבע, באופן אישי.

            לטענת הנתבעים, פנה התובע אל הנתבע בחודש יולי 2002 טלפונית, וביקש ממנו לערוך עבורו "...תכנית הגשה ותכנון היסודות של מפעל, ללא המבנה העליון". לטענתם, במהלך הפגישה שהתקיימה בין התובע והנתבע "...קיבל הנתבע על עצמו את עריכת תוכניות ההגשה, תוכניות עבודה ליסודות והרצפה, לא כולל קבלת היתר הבניה מהוועדה המקומית ולא כולל יועצים אחרים (כגון יועצי אינסטלציה, חשמל, פיתוח, יועץ בטיחות אש וכדומה) וכן קיבל על עצמו את הפיקוח העליון על ביצוע היציקות של היסודות והרצפה שתכננו". על פי גרסת הנתבעים, התחייב התובע לנהל את הפרויקט בעצמו, משלב התכנון ועד גמר הביצוע, בסיוע יועצים מקצועיים, לתאם בין הקבלנים והיועצים, וכן לדאוג לקבלת האישורים מן הרשויות השונות, לרבות עירית נתיבות, מנהל מקרקעי ישראל, הועדה המקומית, משרד הבריאות והמשרד לאיכות הסביבה. כן התחייב, לטענתם, לדאוג לניהול אתר הבניה, ולפיקוח צמוד.

            הנתבע הדגיש, כי מעולם לא הוסכם, שתמורת 3,750 דולר, יתכנן גם המבנה העליון של המפעל, בין היתר, משום שבאותו שלב, היה ידוע לשני הצדדים, כי התובע יפנה לחברה המתמחה במבנים טרומיים לשם הקמת המבנה העליון, וכן היה ברור לשני הצדדים, כי סך 3,750 דולר בתוספת מע"מ בלבד, אינם שכר ראוי סביר בגין תכנון מבנה שלם. הנתבע אישר, כי לא מסר לתובע חשבונית בגין התשלום האמור, וזאת, לדבריו, באשר "בשלב זה עמר ביקש ממני לא להוציא חשבונית, וסוכם שהחשבונית תוצא לפי בקשתו וכנגד תשלום מע"מ".

            לטענת הנתבעים, קיבל הנתבע מפה טופוגרפית ממודד ששכר התובע, במהלך חודש יולי 2002, והחל מיד בעבודתו, כאשר כבר ביום 29.7.02, הסתיימה עריכת תכניות ההגשה הראשוניות, והן נמסרו לעיון התובע. ביום 15.8.02, נמסרה התכנית המתוקנת לועדה המקומית ולמהנדס העיר. התכניות תוקנו שוב בהתאם לדרישת מנהל איזור התעשיה, וביום 22.9.02, הועברו לאדריכל הפיתוח ששכר התובע. הנתבעים טענו, כי "בשלב זה סיים למעשה הנתבע את עבודתו התכנונית, והטיפול המשיך באמצעות ובאחריות התובע לביצועם של יועצים אחרים".

            לטענת הנתבעים, עם קבלת הערות הועדה ביום 19.9.02, נפגש הנתבע עם התובע, והסביר לו את דרישות הועדה. בהמשך, ערך הנתבע תכנית למרחב מוגן מוסדי, "מ.מ.מ", ופעל במשך חודשיים, להשגת אישורי הג"א לתכניות, אישור שניתן ביום 25.12.02.

            בהמשך, לטענת הנתבעים, התעכב מתן היתר הבניה, עקב מחדלים של התובע, אשר "התמהמה... בשכירות שירותיהם של היועצים המיוחדים ובהגשת תוכניותיהם הדרושות לשם קבלת היתר בניה", וזאת, בהתייחס ליועץ פיתוח, יועץ ביסוס קרקע, ויועץ מים וביוב.

            בחודש נובמבר 2003, לטענת הנתבע, פנה אליו התובע, הודיע לו, כי הועדה המקומית לא אישרה את התכנית, בשל העדר תכנית בטיחות אש, וביקש ממנו לערוך את התכנית, משום שהתקשה לאתר יועץ בטיחות שיוכל לערוך עבורו את התכנית, בזמן ובמחיר סביר. התובע והנתבע הסכימו, כי הנתבע יערוך את התכנית, תמורת 1,000 דולר בתוספת מע"מ. הנתבע ערך את התכנית, והיא אושרה ע"י הגורמים המוסמכים ביום 16.11.03.

לטענת הנתבעים, פנה התובע אל הנתבע, וביקש ממנו לערוך גם את תכניות העבודה ליציקת יסודות המבנה, אלא שתכנון היסודות והרצפה התעכב, עקב אי המצאת המלצות יועץ הביסוס. המלצות יועץ הביסוס התקבלו ביום 8.6.03, והנתבע החל מיד לערוך את תכניות העבודה הדרושות. התכניות הוכנו תוך כחודשיים, ובהמשך, הוכנסו בהן שינויים, עם קבלת נתונים נוספים מהתובע.